וידאו : פזית באזכרה 2018
אומרים שאדם ניכר בכיסו,בכוסו ובכעסו.
אני חושבת שאדם ניכר גם ואולי אף יותר במחלתו.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה אנקדותות שהתרחשו בתקופת מחלתו של רונן,
ארועים שהייתי שותפה להם ושיקפו מי הוא היה.
בתקופה מסויימת נדמה היה שהטיפול הכימותרפי עובד,
ושרונן עשוי להחלים אם יעבור ניתוח מסוים,חדשני ומסוכן.
רונן התכתב באימייל עם מי שהמציא את השיטה בחו"ל,
חקר לעומק את השיטות בהם מבוצע הניתוח,ואת סיכוני הניתוח,
וביקר אצל כל מי שמבצע את הניתוח הזה בארץ,
על מנת לבחור את המועמד הטוב ביותר לנתח אותו.
הוא הגיע לביקרים מוכן,ותיאר את מחלתו כאילו למד רפואה,
והגיש לרופא את כל הבדיקות הרלוונטיות.
באחד מביקורים אלה,הרופא התקשה מעט לפתוח את עטיפת הדיסק שהכילה בדיקת CT.
רונן הציע את עזרתו,ואח"כ אמר אמנם בצחוק שזאת היתה בדיקה של יכולותיו הטכניות של הרופא.
בהמשך,בשבועות האחרונים לחיו,רונן ניהל בעצמו את כל העניינים הבירוקרטיים מול קופת החולים.
עניינים שדורשים סבלנות ומאבק מול כוחות בירוקרטיים עלומים,
המסרבים לשתף פעולה במאמצים להחלים,ובהמשך במאמצים לשרוד.
האזנתי לאחת משיחות הטלפון האלה.
רונן דיבר בתקיפות אך בכבוד,גם כשמי שמולו אמר דברים שאין להם יסוד.
הוא התרגז במידה,והמשיך הלאה,ומצא דרכים יצירתיות להסתדר.
כשרונן היה מאושפז בביה"ח,הוא העביר את זמנו במשחק טאקי בטלפון.
טאקי ליווה את רונן כל חייו,
אולי זאת הזדמנות לומר בסוגריים שאדם ניכר גם במשחקו.
רונן הכיר כמובן את כל החוקים בע"פ.
מדי פעם עלתה מחלוקת לגבי מהלך מסויים,
לדוגמה האם קלף שינוי כיוון מתפקד גם כקלף עצור,כשבמשחק משתתפים שני שחקנים בלבד.
הדרך היחידה ליישב את המחלוקת הייתה לפתוח את ספר החוקים הרשמי,ולנהוג לפיו.
אין עיגולי פינות,אין חוקים חדשים,איו תושב"ע.
חוק הוא חוק ורק כך ניתן לשחק.
את משחק הטאקי האחרון שיחקנו פחות משבועיים לפני מותו,בביקורו האחרון בביה"ח,תוך המתנה לטיפול.
בימיו האחרונים,רונן הרגיש רע מאוד.
הוא ידע מה תהיה התחנה הבאה,ודיברנו על כך.
הוא לא היה מעוניין בשיחות מרגשות ובדמעות,
אז הספקנו לומר כמה דברים חשובים ולהפרד.
אפשר לומר שרונן בחר את העיתוי המדוייק שבו יילך לעולמו.
הספנו לחגוג את יימי ההולדת של עידו ושל נגה,בבית,בביה"ס ובגן.
לאחר יום ההולדת של נגה בגן,רונן שאל אם יש עוד משהו שהוא צריך לעשות,
וכשהבין שלא,הוא התמסר למשימה הבאה,ויצא לדרכו.
העדרו של רונן קשה,אך אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בחלקי,
להיות חלק ממי שליוו אותו בחייו,במחלתו,ובגסיסתו.
ועל ההזדמנות לומר לו בפניו על כמה הוא חשוב לי.
אומרים שאדם ניכר בכיסו,בכוסו ובכעסו.
אני חושבת שאדם ניכר גם ואולי אף יותר במחלתו.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה אנקדותות שהתרחשו בתקופת מחלתו של רונן,
ארועים שהייתי שותפה להם ושיקפו מי הוא היה.
בתקופה מסויימת נדמה היה שהטיפול הכימותרפי עובד,
ושרונן עשוי להחלים אם יעבור ניתוח מסוים,חדשני ומסוכן.
רונן התכתב באימייל עם מי שהמציא את השיטה בחו"ל,
חקר לעומק את השיטות בהם מבוצע הניתוח,ואת סיכוני הניתוח,
וביקר אצל כל מי שמבצע את הניתוח הזה בארץ,
על מנת לבחור את המועמד הטוב ביותר לנתח אותו.
הוא הגיע לביקרים מוכן,ותיאר את מחלתו כאילו למד רפואה,
והגיש לרופא את כל הבדיקות הרלוונטיות.
באחד מביקורים אלה,הרופא התקשה מעט לפתוח את עטיפת הדיסק שהכילה בדיקת CT.
רונן הציע את עזרתו,ואח"כ אמר אמנם בצחוק שזאת היתה בדיקה של יכולותיו הטכניות של הרופא.
בהמשך,בשבועות האחרונים לחיו,רונן ניהל בעצמו את כל העניינים הבירוקרטיים מול קופת החולים.
עניינים שדורשים סבלנות ומאבק מול כוחות בירוקרטיים עלומים,
המסרבים לשתף פעולה במאמצים להחלים,ובהמשך במאמצים לשרוד.
האזנתי לאחת משיחות הטלפון האלה.
רונן דיבר בתקיפות אך בכבוד,גם כשמי שמולו אמר דברים שאין להם יסוד.
הוא התרגז במידה,והמשיך הלאה,ומצא דרכים יצירתיות להסתדר.
כשרונן היה מאושפז בביה"ח,הוא העביר את זמנו במשחק טאקי בטלפון.
טאקי ליווה את רונן כל חייו,
אולי זאת הזדמנות לומר בסוגריים שאדם ניכר גם במשחקו.
רונן הכיר כמובן את כל החוקים בע"פ.
מדי פעם עלתה מחלוקת לגבי מהלך מסויים,
לדוגמה האם קלף שינוי כיוון מתפקד גם כקלף עצור,כשבמשחק משתתפים שני שחקנים בלבד.
הדרך היחידה ליישב את המחלוקת הייתה לפתוח את ספר החוקים הרשמי,ולנהוג לפיו.
אין עיגולי פינות,אין חוקים חדשים,איו תושב"ע.
חוק הוא חוק ורק כך ניתן לשחק.
את משחק הטאקי האחרון שיחקנו פחות משבועיים לפני מותו,בביקורו האחרון בביה"ח,תוך המתנה לטיפול.
בימיו האחרונים,רונן הרגיש רע מאוד.
הוא ידע מה תהיה התחנה הבאה,ודיברנו על כך.
הוא לא היה מעוניין בשיחות מרגשות ובדמעות,
אז הספקנו לומר כמה דברים חשובים ולהפרד.
אפשר לומר שרונן בחר את העיתוי המדוייק שבו יילך לעולמו.
הספנו לחגוג את יימי ההולדת של עידו ושל נגה,בבית,בביה"ס ובגן.
לאחר יום ההולדת של נגה בגן,רונן שאל אם יש עוד משהו שהוא צריך לעשות,
וכשהבין שלא,הוא התמסר למשימה הבאה,ויצא לדרכו.
העדרו של רונן קשה,אך אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בחלקי,
להיות חלק ממי שליוו אותו בחייו,במחלתו,ובגסיסתו.
ועל ההזדמנות לומר לו בפניו על כמה הוא חשוב לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה