17/6/2018
שלום פזית,
את רונן הכרתי לראשונה בתחילת התיכון, עת שובצנו לאותה כיתה: ט5.
בין היתר הייתה במחזור קבוצה גדולה ומגובשת שחצתה כיתות שחבריה כבר הכירו זה את זה עוד קודם.
היו אלה ה"צופים" ורונן היה אחד מהם.
מולם הרגשתי לגמרי כאאוטסיידר.
בסה"כ רובם ככולם היו עלא כייפק, אבל היו עסוקים הרבה בעצמם.
לעומת זאת רונן, בשיחות אגביות ובכלל כבן כיתה, בדרכו נתן לי תמיד הרגשה טובה ונוחה.
כשדיברתי איתו הרגשתי שזה רק הוא מולי ושאין מאחוריו אף אחד מהחבורה.הוא היה נחמד אליי מאוד.
במבט לאחור ממרחק השנים אני יכול לומר שהוא ניחן במושג החמקמק שנקרא "אינטליגנציה רגשית".
חש בדקויות אצל הזולת.
זכורה לי סיטואציה שבה, במהלך שיעור חופשי או הפסקה, הלכנו מאזור הכיתות אל עבר
אחד הסלים שבמגרש הכדורסל כדי להתאמן בעליות מתח. באותה העת התאמנה על
המגרש קבוצת בנות.
לי לא היה אכפת מי מסתכל לכיוון שלנו, אם בכלל.
אבל רונן אמר משהו כמו " עזוב, הן תחשובנה שאנחנו רוצים לעשות עליהן רושם".
אז ויתרנו והלכנו משם.
לקראת סיום הלימודים בכיתה י"ב עמלו התלמידים על הפקת ספר השמיניות של המחזור.
בין היתר אמור היה הספר לכלול צילום חופשי של כל תלמיד. ראיתי איך רונן בחר להצטלם
(רכון מעל ספרים שעל שולחנו בכיתה, מרים ראשו ומחייך למצלמה), והחלטתי להצטלם
באותה צורה. הצילום של רונן יצא מוצלח.
מעבר לתקופת התיכון ראיתיו במקרה בתקופת הצבא, ואני זוכר שהיה בחיל הים.
הפעם האחרונה שפגשתיו הייתה בירושלים, ליד תאטרון ירושלים, אי שם בין שנת 1997 לשנת 1999.
על אף מקריות הפגישה ברחוב, שמחתי לראותו. אני מניח שהחלפנו כמה מילים ופנינו כל אחד לדרכו.
בסך הכל רונן ואני לא היינו חברים קרובים. הוא מעולם לא ביקר בביתי ואני לא בביתו.
היכרותנו לא חרגה בתחומי בית הספר.
יחד עם זאת במחשבותיי הרבות ובהרהורים בתקופת התיכון, רונן תופש מקום מרכזי שם.
לאחרונה השתעשעתי ברעיון ליצור קשר עם רונן, ואולי להיפגש. ואז גיליתי לצערי ולתדהמתי שרונן כבר לא אתנו.
לא ציפיתי לזה והגילוי המם אותי לגמרי. נראה לי מוזר כל כך הרי רונן תמיד שם... ב"תגר"... בן 17. כך אני זוכר
אותו. לכן, בגלל הרושם המיוחד שהשאיר עליי הייתי חייב לעצור את שטף שגרת החיים לרגע ולציין את הזיכרון.
אני מצטער שלא יזמתי מוקדם יותר קשר עם רונן.
היות ולא נפרדנו בסוף כיתה י"ב כחברים, ושלרונן כנראה היו חברים רבים מאותה תקופה,
ייתכן שפגישה כזאת עלולה הייתה להיות סתמית מחוסר נושאים משותפים וכיו"ב.
אבל מצד שני אני חושב שדווקא היה יכול להיות נחמד ושיכולה הייתה להיות שיחה קולחת ונעימה
ורונן היה מקנה שוב את ההרגשה הטובה והידידותית שזכורה לי ממנו.
ואם אכן הייתה מתקיימת פגישה כזאת בינינו, אולי...אולי היינו חוזרים אל מגרש הכדורסל של "תגר"
להתאמן בעליות מתח על הסל.
אבירם.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה