וידאו : מיכאל פרנקנבורג ביום עיון ליועמ"שים 2018
האמת היא שהימים האלה,הם ימים שהרבה סביב רונן.
החודשיים האלה שמתחילים ביום הזכרון,
אחרי זה יום הפטירה של רונן,יום ההולדת שלו,
ויום העיון הזה,יום עיון רונן,זה אולי הסיום של הימים האלה.
באמת היה מתבקש,אני גם חשבתי על זה לדבר על כדורגל,על המונדיאל,זה ממש היה מתבקש.
אבל אני בכ"ז החלטתי בכמה דקות,לדבר אולי על תחילת ההכרות שלי עם רונן,
ועל דברים מרכזיים שלמדתי מרונן,שאני חושב שעיצבו אותי אחרי זה,
כיועץ המשפטי של מחוז ירושלים,כיועץ מחוזי משפטי בכלל.
כמו שהדס אמרה אני שימשתי כסגנו של רונן,למשך כשנתיים,
בין שנתיים לשלוש עד שפרצה המחלה שלו,החל משנת 2009.
למעשה ההכרות הראשונה שלי עם רונן התחילה בזכות המסטיקים.
מי שזוכר,ומי שלא יצטרך לשמוע ידע היסטורי שלא יועיל לו בכלום...
באותה תקופה כשהתגייסתי למשטרה,בשנת 2005,
היעוץ המשפטי שכן בחדר בסוף המסדרון ברחוב יפו בי"ם,בסוף המסדרון של יחידת התביעות,
כשמולו בצד השני של המסדרון החדר של התובעים המתחילים,
זה חדר גדול של ארבעה,עם כסא ושולחן אחד שצמודים לדלת,
ממש צמודים לייעוץ המשפטי,רק מסדרון צר מפריד ביניהם.
רונן היה באותה תקופה העוזר-הסגן של ציפי,פקד.
ובשעות הקשות,בשעות הערב המאוחרות,כשגם רונן נשאר,וגם התובעים בטח החדשים נשארים,
אז רונן קצת נכנע להמכרות שלו והתחיל לקושש מסטיקים,
לעבור במסדרון,וכמובן שהקורבן הראשון היה זה שישב ממש בשולחן לידו.
וככה אגב קישוש המסטיקים התחלנו לדבר,
התחילה להרקם חברות שבסוף הובילה...
אחרי כמה שנים,בנתיים עשיתי עוד כמה תפקידים בתביעות,
וג'ורג' החליף את רונן כשרונן החליף את ציפי.
וככה כעבור כמה שנים כשג'ורג' חזר לתביעות כראש צוות,אז אני החלפתי אותו.
זה ככה בקצרה.
זה רונן טיפוסי.
רונן,היתה לו חולשה למסטיקים,אז הוא החליט להתמודד איתה,הוא לא ויתר.
על אותה התמכרות,שהלוואי על כולנו שאלה יהיו ההתמודדויות שלנו.
והוא החליט שהוא לא קונה מסטיקים.
אבל בסוף צריך הספקה כלשהי,אז זאת היתה הדרך.
ואתמול הרמתי טלפון לג'ורג' ושאלתי אותו איך בכלל הוא התחבר לרונן,
והגיע בזמנו עוד לפני להיות העוזר שלו,והסתבר שזה היה בדיוק אותו דבר...
ג'ורג' ישב באותו כסא לפני,באותו כסא שהיה צמוד לכסא של רונן,
אז זה סתם איזשהי סוג של אנקדוטה.
עוד בשיחות המקדימות שלנו,לפני שעברתי,באמת התחברתי,
והבנתי רק בהמשך איך התכונה של רונן המשמעותית זה הענווה שלו.
כשדיברנו על מה זה אומר להיות סגן יועמ"ש ומהות התפקיד,
רונן כל הזמן חשש שזה לא יעניין אותי מספיק.
שהתפקיד הזה לא מספיק מעניין לעומת מה שאני עושה.
והוא מאוד פחד שאני אתאכזב,ואולי זה לא מספיק זה,ואולי זה לא מספיק זה.
ורק כעבור שנים,כשנחשפתי למה באמת עושים בייעוץ המשפטי במחוז י"ם,
ובאיזה סוגיות ברומו של עולם מתעסקים יום יום,
אין כמעט יום שלא מתעסקים בסוגיה שנמצאת בכותרות,או על סדר היום הלאומי,
אז פתאום הבנתי איזה... באותו הזמן לא ידעתי.
אז כמובן עשיתי את הבירורים שלי וחשבתי שזה כן עשוי לעניין אותי.
אבל רק כעבור שנים הבנתי איזו ענווה היתה לרונן.
אני חושב שהענווה הזאת באה לידי ביטוי בהרבה דברים,גם בהיבט הזה.
ואחרי זה ראיתי את זה בהרבה דברים,גם דברים שקשורים למשאבים ולכח אדם.
תמיד לשים את עצמו במקום האחרון.
הוא אף פעם לא חשב למה לי מגיע יותר מכולם,ואני צריך ולי מגיע.
אלא תמיד חשב למה לי מגיע פחות מכולם,ואולי ההוא צריך יותר.
ולמה לי להטריח את המערכת ולבקש...
אני לא רוצה בכוונה לתת דוגמאות כדי לא להביך ולא להגיד רק מקצת שיבחו,
אבל זה בא לידי ביטוי גם בדברים מאוד מאוד גדולים.
זה דברים שהיו טרום הגעתי.
בהמשך אני חושב שאחד הדברים המרכזיים מעבר לעניינים המקצועיים,אני אגיע אליהם בעוד שניה בשתי מילים.
אני במובן מסוים חושב שהתגייסתי למשטרה רק עם המעבר שלי לייעוץ המשפטי,
למרות שהייתי כבר כחמש שנים בתביעות.
רק אז באמת התגייסתי למשטרה.
בתביעות היה איזה DNA של סוג של הדחקה,או הסתרה או אפילו לפעמים קצת בושה בעובדה שהיינו שוטרים.
היינו עו"ד,היינו פרקליטים,היינו תובעים.
לא חתמנו עם הדרגה שלנו,חתמנו רק כעו"ד,לא הזכרנו את זה בשום צורה ,זה היה סוג של פדיחה.
ללבוש מדים זה היה משהו שבטח השטדלנו להמנע ממנו,והרגשנו סוג של בושה.
והגעתי לרונן,ופשוט ההיפך.
גאווה מאוד גדולה להיות במשטרה.
ייצוג של המשטרה כלפי חוץ,כל פעם שמתפתחים דיונים עם כל מני גורמים,
ואני חושב שלכולנו יש את המעגלים החברתיים שלנו,שאנחנו נדרשים מעת לעת להגן על כבודה של המשטרה.
ורונן ראה בזה שליחות,ראה בזה גאווה.
מבחינתי זה היה ממש שינוי בתפיסת עולם.
מי שמכיר אותי,אני מאוד משתדל לאמץ את זה ולחיות ככה.
ואני חושב שזה וכון וחשוב.
וזה בא ליד ביטוי גם בהקשר של הממדים.
כל פעם שהיתה הזדמנות שרונן נדרש ללבוש מדים הוא עשה את זה בשמחה,בגאווה.
וגם סביב הדרגות,
אני לא יודע אם מישהו היה כאן,באותו טקס מאוד מרגש,כמובן שההורים של רונן והמשפחה הייתם,
אותו טקס שרונן קיבל את דרגות הסנ"צ כשהוא היה על ערש דווי.
וזאת היתה הפעם האחרונה שרונן יצא מהבית שלו בחיו.
הפעם האחרונה היתה במדים,לחדר הדיונים במחוז י"ם,כדי לקבל את דרגות הסנ"צ.
והוא עשה את זה בגאוה גדולה.
ובאותו טקס,הוא העניק לי את דרגות הרפ"ק שאני כמובן ענדתי,
וזה היה מאוד חשוב לרונן,
וזה היה חלק מתפיסת עולם כללית שלו,ומגאוה שלו לשרת במשטרת ישראל.
אני חושב שמעבר למדים,זה שיקף איזהו חיבור של רונן למשטרה ולמחוז,
ואני חושה שזה אולי הדבר שמקצועית מאוד אפיין את רונן.
רונן היה מאוד מחובר בכל נימי נפשו למחוז ולסגל הפיקוד של המחוז.
הוא ראה את עצמו כחלק אינטגרלי מהפיקוד של המחוז,וככה ראו אותו.
רונן באמת היה שותף לכל הדיונים,לכל ההערכות מצב,לכל הארועים.
ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בסוף,ככה הוא ראה את עצמו,וככה ראו אותו.
ואני אומר,כמו שגם אילת אמרה,
החיבור של רונן למחוז,והתפיסה שלו כחלק אינטגרלי מהפיקוד של המחוז,
לא באה בשום צורה,ואני חושב של מי שהכיר את רונן,יכול להעיד שזה נכון,
זה לא בא בשום צורה על חשבון מקצועיות,על חשבון אמת משפטית,מקצועית,ועמידה על הערכים שלו.
זה לפעמים נראה כחיבור בלתי אפשרי,אבל רונן הוכיח שזה אפשרי.
אפשר להיות משפטן מקצוען,נאמן לחלוטין למקצועיות המשפטית,
ובד בבד להיות חלק אינטגרלי מפיקוד המחוז,על כל מה שזה אומר.
ואולי כמו שאמרו חז"ל ניכרים דברי אמת,אם זה מה שאתה משדר,אז גם מה שקולטים.
ובהיבט של חיבור מקצועי למחוז,רונן היה שותף לכל הפעילות המקצועית של המחוז,
וזה כולל באמת הכל,
אני זוכר שצעדנו במצעדי הגאוה,עלינו להר הבית,לקראת שבת האור,ביקורים בכנסית הקבר,
סיורים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע בתוואי העוטף,בכל מני נקודות.
אלה היו השנים שבהם עוצב התוואי של העוטף,אז היו המון סיורים עם מג"ב בעוטף י"ם.
סיורים בסילוואן,בבית הדבש,עם כסדות יג'יפים ממוגנים,ורונן שותף להכל,
שלא לדבר על... מי שזוכר את ההפגנות בשיח ג'ראח,שהייתי עם רונן מגיע בימי שישי,
עד אחרי כניסת שבת,להפגנות בשיח ג'ראח,כדי לראות איך ההפגנות בפועל.
התחילו אני חושב בסביבות 2009-2010.
גם כשרונן לא הרגיש טוב,חלק מזה נודע רק אחרי,רונן היה מגיע שותף מלא לפעילות של המחוז.
זה בהיבט המבצעי.
בנוגע למקצועיות של רונן,למקצועיות הבלתי מתפשרת אני רוצה רק לגעת בשתי נקודות,ואני עוד מעט מסיים,
למי שמודאג.
נושא אחד הוא הדבקות שלו באמירה שדין פרוטה כדין מאה.
וזה אני חושב שהיה מאוד חשוב לרונן.
זה באמת לא להקל ראש בפניות או בתלונות יחסית מינוריות,
ולהיחס אליהן באותו כובד ראש שמתיחסים לסוגיות שיש להם השלחות כספיות משמעותיות,או סוגיות כבדות.
ראיה של האזרח בקצה,אגב גם ראיה של השוטר בקצה,גם אם מדובר במשהו קטן,
אבל שוב גם אם מדובר באיה דרישת תשלום על 400 שקל,למישהו שהזיקו לדלת שלו,אגב פריצה לבית,
והשאלה אם משלמים לו או לא,
אז התייחסות ברצינות תהומית,סיעור מוחות במשרד ודיונים והתלבטויות ובדיקה של פסיקה ותקדימים,
בלי להקל בזה ראש.
דבר שני זה העמידה של רונן מול דרגי הפיקוד הבכירים ביותר במחוז,
כשמדובר בסוגיות משפטיות משמעותיות ובכלל.
ובאמת הדוגמא שכולם זוכרים ומזכירים זה הסיפור של מצעד הגאווה הראשון בי"ם ,מי שזוכר.
זה התחיל בהתחלה בעצם הקיום של המצעד בי"ם,בהתחלה היתה התנגדות לזה.
והמשך גם בנוגע לתוואי של המצעד,על רקע כל מני איומים.
ובאמת היו טיעונים לכאן ולכאן.
עמידה באמת מקצועית,שוב אנחנו עדיין רואים את המסמכים ואת ההתכתבויות.
זאת באמת מקצועיות בלתי מתפשרת.
אגב בהמקצועיות,אנחנו עדיין נהנים ולומדים מכל מני תוצרים משפטיים שרונן כתב אצלנו במחוז.
גם אם זה כל מני חוות דעת שקשורות להר הבית, וגם בדיות עכשיו עיינו בעבודה סמינריונית שרונן כתב,
אני מקריא את הכותרת שלה :
"אחריות המשטרה לנזקים הנגרמים במהלך פעולה בתחום הרשאה חוקית וללא התרשלות"
אז בדיוק עיינו בעבודה הסמינריונית של רונן,שעדיין רלוונטית,וההצעה שהוא כתב לשפר את האנומליה
המסויימת שקיימת בתחום לא יושמה עדיין.
גם אני אומר לכם שתדעו שרונן אצלנו במשרד הוא חי ונושם,
והתוצרים המשפטיים שלו,אנחנו ממשיכים להפיק מהם תועלת.
אגב עבודה סמינריונית,מי שהכיר את רונן,
גם לגבי התואר,אותו פרפקציוניזם של רונן בא לידי ביטוי גם בתואר.
רונן לא הסכים לעשות תואר שני בשנה או בתוכנית כזאת מהירה.
הוא רצה שכל קורס,הוא ינכח בו בכח השיעורים,ויבצע את כל המטלות,ויקרא את כל רשימת הקריאה.
והמשמעות היתה שהוא פרס את התואר השני שלו על פני שנים.
לקח לו איזה חמש שנים לסיים את התואר.
אבל זה באמת נבע מאותה תכונה של פרפקציוניזם של רונן,
שאגב אני ראיתי את זה ואמרתי שלי זה לא מתאים,והלכתי על המסלול המהיר.
אני רוצה לסיים בלנודות לכל מי שהגיע,ולכל מי שארגן את היום הזה.
ואני בטוח ללא צל של ספק שזאת הדרך הראויה והתאימה ביותר להנציח את רונן.
רונן היה באותה תקופה העוזר-הסגן של ציפי,פקד.
ובשעות הקשות,בשעות הערב המאוחרות,כשגם רונן נשאר,וגם התובעים בטח החדשים נשארים,
אז רונן קצת נכנע להמכרות שלו והתחיל לקושש מסטיקים,
לעבור במסדרון,וכמובן שהקורבן הראשון היה זה שישב ממש בשולחן לידו.
וככה אגב קישוש המסטיקים התחלנו לדבר,
התחילה להרקם חברות שבסוף הובילה...
אחרי כמה שנים,בנתיים עשיתי עוד כמה תפקידים בתביעות,
וג'ורג' החליף את רונן כשרונן החליף את ציפי.
וככה כעבור כמה שנים כשג'ורג' חזר לתביעות כראש צוות,אז אני החלפתי אותו.
זה ככה בקצרה.
זה רונן טיפוסי.
רונן,היתה לו חולשה למסטיקים,אז הוא החליט להתמודד איתה,הוא לא ויתר.
על אותה התמכרות,שהלוואי על כולנו שאלה יהיו ההתמודדויות שלנו.
והוא החליט שהוא לא קונה מסטיקים.
אבל בסוף צריך הספקה כלשהי,אז זאת היתה הדרך.
ואתמול הרמתי טלפון לג'ורג' ושאלתי אותו איך בכלל הוא התחבר לרונן,
והגיע בזמנו עוד לפני להיות העוזר שלו,והסתבר שזה היה בדיוק אותו דבר...
ג'ורג' ישב באותו כסא לפני,באותו כסא שהיה צמוד לכסא של רונן,
אז זה סתם איזשהי סוג של אנקדוטה.
עוד בשיחות המקדימות שלנו,לפני שעברתי,באמת התחברתי,
והבנתי רק בהמשך איך התכונה של רונן המשמעותית זה הענווה שלו.
כשדיברנו על מה זה אומר להיות סגן יועמ"ש ומהות התפקיד,
רונן כל הזמן חשש שזה לא יעניין אותי מספיק.
שהתפקיד הזה לא מספיק מעניין לעומת מה שאני עושה.
והוא מאוד פחד שאני אתאכזב,ואולי זה לא מספיק זה,ואולי זה לא מספיק זה.
ורק כעבור שנים,כשנחשפתי למה באמת עושים בייעוץ המשפטי במחוז י"ם,
ובאיזה סוגיות ברומו של עולם מתעסקים יום יום,
אין כמעט יום שלא מתעסקים בסוגיה שנמצאת בכותרות,או על סדר היום הלאומי,
אז פתאום הבנתי איזה... באותו הזמן לא ידעתי.
אז כמובן עשיתי את הבירורים שלי וחשבתי שזה כן עשוי לעניין אותי.
אבל רק כעבור שנים הבנתי איזו ענווה היתה לרונן.
אני חושב שהענווה הזאת באה לידי ביטוי בהרבה דברים,גם בהיבט הזה.
ואחרי זה ראיתי את זה בהרבה דברים,גם דברים שקשורים למשאבים ולכח אדם.
תמיד לשים את עצמו במקום האחרון.
הוא אף פעם לא חשב למה לי מגיע יותר מכולם,ואני צריך ולי מגיע.
אלא תמיד חשב למה לי מגיע פחות מכולם,ואולי ההוא צריך יותר.
ולמה לי להטריח את המערכת ולבקש...
אני לא רוצה בכוונה לתת דוגמאות כדי לא להביך ולא להגיד רק מקצת שיבחו,
אבל זה בא לידי ביטוי גם בדברים מאוד מאוד גדולים.
זה דברים שהיו טרום הגעתי.
בהמשך אני חושב שאחד הדברים המרכזיים מעבר לעניינים המקצועיים,אני אגיע אליהם בעוד שניה בשתי מילים.
אני במובן מסוים חושב שהתגייסתי למשטרה רק עם המעבר שלי לייעוץ המשפטי,
למרות שהייתי כבר כחמש שנים בתביעות.
רק אז באמת התגייסתי למשטרה.
בתביעות היה איזה DNA של סוג של הדחקה,או הסתרה או אפילו לפעמים קצת בושה בעובדה שהיינו שוטרים.
היינו עו"ד,היינו פרקליטים,היינו תובעים.
לא חתמנו עם הדרגה שלנו,חתמנו רק כעו"ד,לא הזכרנו את זה בשום צורה ,זה היה סוג של פדיחה.
ללבוש מדים זה היה משהו שבטח השטדלנו להמנע ממנו,והרגשנו סוג של בושה.
והגעתי לרונן,ופשוט ההיפך.
גאווה מאוד גדולה להיות במשטרה.
ייצוג של המשטרה כלפי חוץ,כל פעם שמתפתחים דיונים עם כל מני גורמים,
ואני חושב שלכולנו יש את המעגלים החברתיים שלנו,שאנחנו נדרשים מעת לעת להגן על כבודה של המשטרה.
ורונן ראה בזה שליחות,ראה בזה גאווה.
מבחינתי זה היה ממש שינוי בתפיסת עולם.
מי שמכיר אותי,אני מאוד משתדל לאמץ את זה ולחיות ככה.
ואני חושב שזה וכון וחשוב.
וזה בא ליד ביטוי גם בהקשר של הממדים.
כל פעם שהיתה הזדמנות שרונן נדרש ללבוש מדים הוא עשה את זה בשמחה,בגאווה.
אני לא יודע אם מישהו היה כאן,באותו טקס מאוד מרגש,כמובן שההורים של רונן והמשפחה הייתם,
אותו טקס שרונן קיבל את דרגות הסנ"צ כשהוא היה על ערש דווי.
וזאת היתה הפעם האחרונה שרונן יצא מהבית שלו בחיו.
הפעם האחרונה היתה במדים,לחדר הדיונים במחוז י"ם,כדי לקבל את דרגות הסנ"צ.
והוא עשה את זה בגאוה גדולה.
ובאותו טקס,הוא העניק לי את דרגות הרפ"ק שאני כמובן ענדתי,
וזה היה מאוד חשוב לרונן,
וזה היה חלק מתפיסת עולם כללית שלו,ומגאוה שלו לשרת במשטרת ישראל.
אני חושב שמעבר למדים,זה שיקף איזהו חיבור של רונן למשטרה ולמחוז,
ואני חושה שזה אולי הדבר שמקצועית מאוד אפיין את רונן.
רונן היה מאוד מחובר בכל נימי נפשו למחוז ולסגל הפיקוד של המחוז.
הוא ראה את עצמו כחלק אינטגרלי מהפיקוד של המחוז,וככה ראו אותו.
רונן באמת היה שותף לכל הדיונים,לכל ההערכות מצב,לכל הארועים.
ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בסוף,ככה הוא ראה את עצמו,וככה ראו אותו.
ואני אומר,כמו שגם אילת אמרה,
החיבור של רונן למחוז,והתפיסה שלו כחלק אינטגרלי מהפיקוד של המחוז,
לא באה בשום צורה,ואני חושב של מי שהכיר את רונן,יכול להעיד שזה נכון,
זה לא בא בשום צורה על חשבון מקצועיות,על חשבון אמת משפטית,מקצועית,ועמידה על הערכים שלו.
זה לפעמים נראה כחיבור בלתי אפשרי,אבל רונן הוכיח שזה אפשרי.
אפשר להיות משפטן מקצוען,נאמן לחלוטין למקצועיות המשפטית,
ובד בבד להיות חלק אינטגרלי מפיקוד המחוז,על כל מה שזה אומר.
ואולי כמו שאמרו חז"ל ניכרים דברי אמת,אם זה מה שאתה משדר,אז גם מה שקולטים.
ובהיבט של חיבור מקצועי למחוז,רונן היה שותף לכל הפעילות המקצועית של המחוז,
וזה כולל באמת הכל,
אני זוכר שצעדנו במצעדי הגאוה,עלינו להר הבית,לקראת שבת האור,ביקורים בכנסית הקבר,
סיורים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע בתוואי העוטף,בכל מני נקודות.
אלה היו השנים שבהם עוצב התוואי של העוטף,אז היו המון סיורים עם מג"ב בעוטף י"ם.
סיורים בסילוואן,בבית הדבש,עם כסדות יג'יפים ממוגנים,ורונן שותף להכל,
שלא לדבר על... מי שזוכר את ההפגנות בשיח ג'ראח,שהייתי עם רונן מגיע בימי שישי,
עד אחרי כניסת שבת,להפגנות בשיח ג'ראח,כדי לראות איך ההפגנות בפועל.
התחילו אני חושב בסביבות 2009-2010.
גם כשרונן לא הרגיש טוב,חלק מזה נודע רק אחרי,רונן היה מגיע שותף מלא לפעילות של המחוז.
זה בהיבט המבצעי.
בנוגע למקצועיות של רונן,למקצועיות הבלתי מתפשרת אני רוצה רק לגעת בשתי נקודות,ואני עוד מעט מסיים,
למי שמודאג.
נושא אחד הוא הדבקות שלו באמירה שדין פרוטה כדין מאה.
וזה אני חושב שהיה מאוד חשוב לרונן.
זה באמת לא להקל ראש בפניות או בתלונות יחסית מינוריות,
ולהיחס אליהן באותו כובד ראש שמתיחסים לסוגיות שיש להם השלחות כספיות משמעותיות,או סוגיות כבדות.
ראיה של האזרח בקצה,אגב גם ראיה של השוטר בקצה,גם אם מדובר במשהו קטן,
אבל שוב גם אם מדובר באיה דרישת תשלום על 400 שקל,למישהו שהזיקו לדלת שלו,אגב פריצה לבית,
והשאלה אם משלמים לו או לא,
אז התייחסות ברצינות תהומית,סיעור מוחות במשרד ודיונים והתלבטויות ובדיקה של פסיקה ותקדימים,
בלי להקל בזה ראש.
דבר שני זה העמידה של רונן מול דרגי הפיקוד הבכירים ביותר במחוז,
כשמדובר בסוגיות משפטיות משמעותיות ובכלל.
ובאמת הדוגמא שכולם זוכרים ומזכירים זה הסיפור של מצעד הגאווה הראשון בי"ם ,מי שזוכר.
זה התחיל בהתחלה בעצם הקיום של המצעד בי"ם,בהתחלה היתה התנגדות לזה.
והמשך גם בנוגע לתוואי של המצעד,על רקע כל מני איומים.
ובאמת היו טיעונים לכאן ולכאן.
עמידה באמת מקצועית,שוב אנחנו עדיין רואים את המסמכים ואת ההתכתבויות.
זאת באמת מקצועיות בלתי מתפשרת.
אגב בהמקצועיות,אנחנו עדיין נהנים ולומדים מכל מני תוצרים משפטיים שרונן כתב אצלנו במחוז.
גם אם זה כל מני חוות דעת שקשורות להר הבית, וגם בדיות עכשיו עיינו בעבודה סמינריונית שרונן כתב,
אני מקריא את הכותרת שלה :
"אחריות המשטרה לנזקים הנגרמים במהלך פעולה בתחום הרשאה חוקית וללא התרשלות"
אז בדיוק עיינו בעבודה הסמינריונית של רונן,שעדיין רלוונטית,וההצעה שהוא כתב לשפר את האנומליה
המסויימת שקיימת בתחום לא יושמה עדיין.
גם אני אומר לכם שתדעו שרונן אצלנו במשרד הוא חי ונושם,
והתוצרים המשפטיים שלו,אנחנו ממשיכים להפיק מהם תועלת.
אגב עבודה סמינריונית,מי שהכיר את רונן,
גם לגבי התואר,אותו פרפקציוניזם של רונן בא לידי ביטוי גם בתואר.
רונן לא הסכים לעשות תואר שני בשנה או בתוכנית כזאת מהירה.
הוא רצה שכל קורס,הוא ינכח בו בכח השיעורים,ויבצע את כל המטלות,ויקרא את כל רשימת הקריאה.
והמשמעות היתה שהוא פרס את התואר השני שלו על פני שנים.
לקח לו איזה חמש שנים לסיים את התואר.
אבל זה באמת נבע מאותה תכונה של פרפקציוניזם של רונן,
שאגב אני ראיתי את זה ואמרתי שלי זה לא מתאים,והלכתי על המסלול המהיר.
אני רוצה לסיים בלנודות לכל מי שהגיע,ולכל מי שארגן את היום הזה.
ואני בטוח ללא צל של ספק שזאת הדרך הראויה והתאימה ביותר להנציח את רונן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה