תודה לכל מי שהצליח לבוא להשתתף איתנו ולזכור יחד איתנו את רונן היום,
במלות 8 שנים למותו.
כלאחד כאן וגם הרבה שלא כאן היום זוכרים את רונן ונזכרים פה בכל מיני רגעים וזמנים במהלך השנה.
ופעם בשנה יש לנו הזדמנות לזכור ביחד.
היום כשאנחנו מצווים על ריחוק חברתי זה בכלל לא בנאלי וברור מאליו שאנשים יתקבצו יחד למטרה כזו.
יש אנשים שרצו להגיע ולא יכלו כמו השכנים של ציונה ומוטקה באשקלון שלא היה להם איך להגיע,
או אורית ודני החברים שלנו שנמצאים בבידוד לא הרחק מכאן.
או אבא שלי שנמנע מכינוסים מאז החלה הקורונה.
במהלך הקורונה לאנשים היה אולי יותר זמן מהרגיל להיזכר ולהסתכל באלבומים שלהם,
וקיבלתי תמונות שאנשים גילו ושהן חדשות לי וגם לאחרים.
זה רגע מרגש של זיכרון, של לזכור ביחד. ככה חיים שלח לי תמונות וגם סיפור, על רונן שבא לבקר
בטירונות והתגייס לתורנות שטיפת כלים כדי שהחברים שלו יוכלו לשבת בנחת עם ההורים שבאו לבקר.
רוני ארנן שלח מארצות הברית כמה תמונות שמצא בצרוף געגועים, ולפני כמה ימים שלחתי לחלקכם פה
2 תמונות שורד חברתי מצאה פתאום של רונן ונגה.
כמו שחלקכם יודעים, רונן השקיע מאמץ וחשיבה בהכנה לארועי אסון ובטח היה לו הרבה מה לומר על
הקורונה וההתמודדות איתה.
הוא חשב שבכל בית צריכה להיות עליית גג סודית או לפחות בוידם,
כמו זה שהיה לנו בדירתנו הקטנה בירושלים, שאפשר להתחבא בו אם הנאצים יגיעו.
לפני כמה שבועות גם הילדים שלי לפתע גילו את העלייה הסודית לגג בבית שלנו,
ומאז כבר עלו בה פעמיים לגג בשמחה רבה,
ואני חשבתי לי שרונן היה מבסוט מזה שהם מתרגלים עלייה לגג, לכל צרה שלא תבוא.
לרונן גם היתה תוכנית מה אעשה אם יפרוץ אסון שבו לא אוכל להשתמש ברכב
ואהיה חייבת להתפנות מדירתנו עם הילדים.
היתה לנו עגלת ילדים מאסיבית של גראקו, לא כמו העגלות העדינות והמתפרקות שיש היום
אלא כזו חזקה שילד אחד יכול לשבת בה ועוד אחד גדול ממנו יכול לשבת בנוחות על ידית האחזקה ועדיין
נותר מקום בתא המטען בערך כמו בקאיה שלי.
אז רונן תכנן שאם יתפרץ אסון שכזה אעמיס 2 ילדים על העגלה, אקח תעודות ואולי גם אלבום תמונות או שניים,
ואצא ברגל לכיוון אבן ספיר אל שרון ודני,
שכיוון שהם גרים במושב ויש להם שטח אדמה וגישה למעיינות יהיה אצלם בטוח יותר. הוא כבר יגיע כשיוכל.
כשהתפרץ על רונן ועלינו האסון הגדול שאותו לא צפינו כלל, בילינו זמן בקריאה ולמידה,
בהתייעצות עם רופאים בארץ ובחו"ל, בתכנון תוכניות מילוט וחיפוש אסטרטגיות יציאה.
כמו שאתם יודעים לא הצלחנו ולא כי לא ניסינו ובעיקר רונן ניסה באומץ רב ובנחישות
לחפש ולחפש ולנסות כל בדיקה, טיפול מכאיב ככל שיהיה, או אפשרות לניתוח משוגע ככל שיהיה עד הרגע האחרון ממש. השואה שלו סגרה עליו ולא היתה דרך להימלט ממנה, גם הבויידם לא עזר.
ולעניין אחר, ממש לפני כמה שעות כתב לי מיכה שג'ורג' קיבל את תפקיד יועמ"ש מחוז ירושלים,ויחליף אותו בו.
התרגשתי וכתבתי לג'ורג' והוא מיד התקשר. ג'ורג' סיפר לי שקיבל בהתרגשות את התפקיד
למרות שאין בו קידום בדרגה עבורו, בשביל ההזדמנות לשמור על המסורת ולסגור מעגל.
ג'ורג' גם אמר לי שרונן לימד אותו להיות עורך דין. עורך דין ואדם.
וזה הוטמע בו ובא לידי ביטוי עד היום.
ג'ורג' היה הסגן הראשון של רונן בתפקיד היועמ"ש, ונרקמה בין המשפחות שלנו ידידות אמיצה,
שלצערי כשהתרחקנו מירושלים התרחקה אך עדיין נשארת בלב,
כמו שראה מי שהיה בבת מצווה של נגי ביולי האחרון לשם הגיעו ג'ורג' ואני עם ארבעת ילדיהם וכיבדו אותנו בנוכחותם המשמחת.
אני מאחלת לג'ורג' הצלחה בתפקידו החדש ושמחה שהמורשת של רונן תישאר במשרד לעוד כמה שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה