תנ"צ אילת אלישר ביום עיון ליועמ"שים 2021
יומעיונרונן יולי 2021 (במילה אחת)
משפחת לייבוביץ היקרה, אורחינו היקרים מעולם המשפט של המשטרה (נציגי יפה, משמעת, בית הדין), אנשי מינהל היועמש, קתצים ויועמשים, אורחים יקרים!
אני מתכבדת לפתוח את יום העיון הזה של מינהל יועמש המשטרה העוסק השנה בנושא הרשתות החברתיות. למה דווקא רשתות חברתיות? כי זה מתבקש. חשבנו שהעולם החדש הזה, שגדל ומתרחב מדי שניה, ומשפיע באופן דרמטי כל כך על חיינו מחייב בחינה והסתכלות. יושבים כאן באולם בני דורות שונים, איקס וואיי וזד. חלקנו לא נמצאים ברשתות כלל, חלקנו חיים בהן. אך נראה שאלה ואלה יסכימו שהמדובר בלא פחות ממהפיכה שחייבים חייבים לדבר עליה. ביקשנו ביום העיון הזה להאיר היבטים שונים של הנושא מזוויות שונות, לרבות הזווית של השוטרים.
גם השנה מיוחד יום העיון לזכרו של חברנו רונן לייבוביץ ז"ל שנפטר ממחלת הסרטן לפני כתשע שנים. מסורת זאת החלה עוד כששאול גורדון שימש כיועמ"ש המשטרה ומכבד אותנו בנוכחותו כאן גם היום.
בשנה שחלפה לא קיימנו את יומעיונרונן בשל הקורונה. במהלך התקופה שחלפה הגיעו אלינו לא מעט קצינים חדשים שלא הכירו את רונן. אז לטובתם נספר שרונן גדל בייעוץ המשפטי של מחוז ירושלים. ציפי דוד גולדברג שהיתה אז היועצת המשפטית של המחוז גייסה אותו והוא צמח שם. בשנים האחרונות לחייו היה היועץ המשפטי של המחוז.
רונן היה איש מקסים. חכם מאוד ומצחיק. היה לו כבוד רב למילה הכתובה. הוא קרא טקסטים בדייקנות וכתב נפלא, הוא היה חבר אמת והיתה לו ענווה גדולה.
אני יודעת שהמילים האלה, בטח ממרחק של זמן נשמעות נבובות וחסרות משמעות, מין דברים שאומרים בזכות המנוח מתוקף המעמד. אבל אני מתחייבת - הוא באמת היה כזה.
רונן זוכה ליום עיון על שמו לא רק בזכות תכונותיו אלה. אלא גם בזכות היותו דמות ומופת ליועץ משפטי. הגינותו הרבה, רגישותו לזכויות האדם ויכולתו להטיל ספק גרמו לו להיות כזה. הוא כל הזמן נהג לשאול שאלות. הוא אף פעם לא הניח מראש שהוא בצד הצודק. הוא תמיד בחן מחדש את העמדה שנדרש לייצג והיה פועל למציאת האיזון הנכון.
על שיעור קומתו כמשפטן אפשר ללמוד מאירוע קטן שהיה ממש אתמול. וכדי שלא תחשבו שהמצאתי אז היו בחדר עדים שיכולים לאשש את הסיפור. היתה אצלי ישיבה יחד עם יועמ"ש מחוז ירושלים בנושא של פיצוי עבור נזקים שהמשטרה גרמה במסגרת פעילות שעשתה כדין. זוהי דילמה ידועה ומוכרת שאנו מתחבטים בה זמן רב. באופן טבעי, אודליה הביאה איתה לדיון את עבודת המאסטר של רונן בנושא זה ואנו בחנו את מה שכתב על מנת לראות איך מתקדמים. זה היה כל כך טבעי, שאלמלא אלעזר עצר ואמר לי, מחר ביום העיון תספרי לקהל על האירוע הזה, לא הייתי שמה לב. רונן היה ונשאר איתנו.
באזכרה לרונן השנה סיפר אביו על צניעותו הרבה של בנו. כשהיו שואלים את רונן מהי עבודתך הוא היה אומר אני שוטר. לא קצין, לא עורך דין, לא יועץ משפטי. אכן צניעות מופלגת, שכאמור אפיינה אותו מאוד. אבל בעיני, בתשובה – אני שוטר- יש גם עוד משהו. אני רואה בה הזדהות גדולה עם השוטרים. רונן ראה את עצמו בשר מבשרו של השוטר הפשוט בשטח, הסייר, החוקר, שוטר מן המניין וכך הציג את עצמו.
בסוגריים אספר שגם אני נוהגת לעיתים להציג את עצמי כשוטרת. אצלי זה ממניעים אחרים. כשאני אומרת לצד השני שאני שוטרת, זה לא מסתדר לו. משהו ב"לוק" שלי לא מתאים לסטראוטיפ של שוטרת שיושב בראש של השואל. אני נהנית לראות את הבלבול והמבוכה בצד השני. מכירים? שוטרת? את? שוטרת שוטרת? נותנת דוחות ?. מבחינתי זאת הזדמנות לסדיקת הסטראוטיפים על שוטרים. תנסו את זה.
ונחזור לרונן,
כאמור, השנה אנחנו מקיימים את יום העיון בסימן הרשתות החברתיות. מושג שלפני תשע שנים, כשרונן עוד היה איתנו, היה קיים רק ב"קטנה"- ובטח שלא בעוצמות ובהיקפים הנוכחיים. זה מזמין לשאול את השאלה מה רונן היה עושה מול התופעה הזאת. מצד אחד רונן היה איש שכל כולו אומר פשטות. הוא הסתפק בפשוט. תנו לו את משפחתו והפועל אשקלון והוא היה מאושר. השיר ההוא של אריק איינשטיין "אבל אני אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים", תמיד מזכיר לי אותו. כזה היה.
מצד שני אני חושבת שהסקרנות העצומה שלו והצורך שלו להבין דברים עד הסוף, היו מוליכים אותו גם לכניסה לעולם הרשתות, אם לא כמשתמש, אז לפחות כמי שלומד את התופעה ומתעמק בה. תוסיפו לכך את העובדה שהרשתות מעלות שאלות משמעותיות של זכויות אדם וברור שהוא לא היה נשאר מנגד. בעודי כותבת את הדברים אני נזכרת שלפני עידן המשטרה רונן עבד גם כעורך דין בחברה טכנולוגית, אז הנה לכם ההוכחה. הוא היה קופץ לבריכת הרשתות!
ליאת : הוא עבד כמתכנת באמדוקס.
לסיום דברי אספר לאלה מכם שאינם יודעים, שבמינהל היועמ"ש יש לנו צמח, שאין לנו מושג מה שמו אבל פעם בשנה הוא פורח בפריחה אדומה. את הצמח קיבלתי מיועמשית מהעבר ומי שהיתה לאחר מכן המשנה ליועמש לממשלה רחל גוטליב, ובאמצעות ייחורים, הרבינו אותו לעשרות עציצים, שמפוזרים במשרדי היועמש בשטח ובמטה. כך, בעציצים אלה יש אותו צמח עם אותו מטען גנטי שמקורו ביועמשית וותיקה והם מייצגים את האתוס המיוחד לנו, את הקוד הגנטי שלנו כמינהל יועמש במשטרת ישראל.
רונן זל, מבחינתי הוא כמו הצמח המופלא עם הפרחים האדומים, גם הוא חלק מהאתוס שלנו. כמו העציצים הוא נשא את הקוד הגנטי של יועמש. הוא קיבל אותו מציפי והעביר אותו הלאה והצמיח אחריו את מיכה רמד יחידות מבצעיות ואת ג'ורג' שמשמש כיום כיועמש מחוז ירושלים. כמו העציצים שמפוזרים ברחבי הייעוץ המשפטי גם הוא נמצא איתנו בעבודתנו וגם הוא חלק חשוב מהסיפור שלנו כיחידת ייעוץ משפטי.
מדי שנה אנחנו מזמינים דמות קרובה לרונן לספר עליו מזווית אישית. השנה הזמנו את אריאל מונין. לירושלמים הוותיקים השם מונין אומר חברת ביטוח, ואתם צודקים, לאוהדי הכדורגל אספר שאריאל הוא גם בהנהלת הפועל ירושלים בכדורגל (מה שבטוח היה משמח את רונן), אבל אריאל נמצא איתנו היום בכובעו כחבר טוב של רונן והוא יאיר לנו זוויות נוספות בדמותו. תודה לאריאל שנעתר מיד לבקשתי והסכים לבוא ולשאת דברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה