לפני הרבה הרבה שנים רונן קיבל את ההסמכה בטקס של לשכת עורכי הדין.
אחרי הטקס צחקתי על רונן שקל לזהות אותו בהמון, כיוון ששיערו היה לבן כבר אז.
כאילו ידע שהוא צריך להספיק גם את הפרק הזה בחייו...
ומאז חלפו השנים, שיערם של כל החברים הלבין, וגם השיער שלי הלבין,
ולמי שנותרו עוד כמה שיערות כהות על הראש- הן הלבינו בשנה האחרונה.
בשנים האחרונות משבר רודף משבר, ולעיתים נדמה שהמציאות כל כך כיאוטית, שלא ניתן לצפות שום דבר.
נפגשנו פה בשנים האחרונים כשאנחנו עוטים מסיכות,
מודאגים ממה שרונן היה אומר על כך שמספר המתקהלים באזכרה עולה על מספר האנשים המותר בהתקהלות,
נפגשנו לפני שנה לאחר חודשים ראשונים של פעילות הממשלה ההזויה הזאת.
ובשנה הזאת, שנדמה בה שאי אפשר לעשות תוכניות, והכל לא צפוי.
השנה שבה כל פעם שנדמה שהגענו לזוועת שיא, המצב מחמיר עוד יותר.
זה נחמד שיש דבר אחד קבוע, והוא שרונן מביא אותנו להיפגש כאן, בכל שנה בסוף האביב.
אני רוצה להודות לכולכם שבאתם היום.
על כך שאתם מלווים אותנו כבר 12 שנה.
תודה מיוחדת לחברים של רונן,
לבעלי התפקיד במשטרה, ובמיוחד ללילך, על הדאגה להורים שלי בכל זמן, ובמיוחד במהלך המלחמה.
אני מקווה שהמדינה ומוסדותיה יחזרו לעמוד בסטנדרט רונן,
ושהילדים של כולנו יוכלו להתבגר כאן, לעבור את שירותם הצבאי,
ולזכות להרבה הרבה שיערות לבנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה