וידאו : סנ"צ ציפי דוד גולדברגר
כ"א בתמוז תשע"ב, 11 ביולי 2012 / ציפי דוד-גולדברגר
" בני אדם רוצים לכבד את ההולך ולא ישוב. הרי הם צריכים להביא בחשבון כי זה שהולך איננו עוד. כל מה שהיה "הוא" עבר אל בית האוצר, אל בית היצירה העולמי ונכנס בצירופים וביחסים כאלה שאין לנשארים בחיים תפיסה בהם. לפניהם סוד עולמי, והם צריכים להתייחס אליו כאל סוד עולמי. ואם הם רוצים לכבדו, אין לו כבוד אלא בשתיקה. יתייחד לו כל אחד בפינתו, בסתר נשמתו, יהרהר או יבכה במסתרים על גורלו של ההולך ועל גורל האדם בכלל. האם זה לא די?
כך הייתי נוהג, כיבדתי את כל ההולך בשתיקה, וכך הייתי רוצה שיתנהגו עמי. הרוצים לכבדני – יכבדוני בשתיקה".
א"ד גורדון, ברשימות אחרונות שכתב לפני מותו.
נדמה לי שלוּ קולו של רונן היה נשמע עתה, הוא היה מבקשנו "לפזר את האספה" ולכבדו בשתיקה.
לכל אחד מהיושבים כאן יש מן הסתם את הרונן שלו.
אני מבקשת לשתף אתכם במקצת מן החוויות והאירועים היום-יומיים ביותר שהיו לי עם רונן במהלך עבודתנו המשותפת.
אנקדוטות הקשורות ברונן ושלא כמו רונן לא אעשה זאת באופן מסודר ושיטתי.
- יום אחד קיבלתי טלפון ממערכת הביטאון של לשכת עורכי הדין. הם ביקשו לראיין את רונן ואותי כדי לעשות כתבה מקיפה על הייעוץ המשפטי במשטרת מחוז ירושלים. הרעיון דווקא נראה לי.... אבל אמרתי להם שאני צריכה להתייעץ עם רונן. כשהצגתי ההצעה בפני רונן, רונן נחרד ממש. ה'לא' שלו היה באל"ף רבתי. זה נראה לו מיותר לחלוטין. ממש חשיפה מיותרת. הרעיון נגוז כמובן.
- רונן הרבה לסייע לשוטרים גם בכל עניין אישי. כתובת אמִתית בשעת צרה ומצוקה.כשנתקל בעוול הוא לא שקט ולא נח עד שהוא הצליח למגרו. רונן ידע שהמלחמה בממסד היא מלחמת "התשה" שבה אסור להרים ידיים. רונן הושיט את הסיוע גם אם הוא נדרש בשל כך להישאר שעות נוספות במשרד.
- רונן "קיבל" אותי לעבודה ולא אני אותו. נפגשנו 4 פעמים עד שרונן אמר לי כן. אני נשביתי בקסמיו מיד. היה לי ברור כבר כשראיתיו בראשונה שאשמח מאוד אם יאות לעבוד לצידי.
- בהתחלה, לא ממש עיכלתי שאני עובדת במחיצת מלאך. אמרתי לו שהוא 'מתנשא' סמוי. אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי. רונן אם פגעתי בך – אז אנא סליחתך.
- במשטרה יש את עניין ההערכה התקופתית. כל מפקד אמור להעריך את פקודיו אחת לשנה במספר פרמטרים. בהערכה הראשונה שעשיתי לרונן, בחלק של ההיבטים החיוביים לציון, כתבתי לו, בין השאר, שאני אוהבת את שמחת החיים שבו. רונן השיב לי בחיוך ובמבט עמוק וחודר שאני כנראה לא מכירה אותו מספיק.
- בזכות רונן התחלתי להתעניין גם בפועל אשקלון ורונן צירף לאוהדי הפועל אשקלון גם את משפחתי– אוהדת בית"ר ירושלים
- רונן היה מהזן המאַחר, אבל מאלה שלעולם לא יכולת לכעוס עליהם בשל כך. כשהוא היה נכנס למשרד מיד באחת התמלא החלל במטען חיובי ונמלא שמחה. דבר זה אפשר לי לעבוד במשרד שעות רבות מבלי להרגיש שהן חולפות.
- מעת לעת הייתי מקבלת טלפון מהבית ובו דווחתי על המכות משולחות הרסן שהרעיפו בניי הקטנים זה על זה. רונן היה עד לשיחות הללו ולהשפעתן הרעה עליי. הבהלה שלי נכנסה לפרופורציה בזכותו של רונן. כל זאת בזכות סיפוריו על הקטטות שהיו לו עם גילי ופזית. או אז נרגעתי ואמרתי לעצמי "טוב נו את כנראה אימא לא כל-כך גרועה".
- רונן הביא עמו מבט רענן למשרד הייעוץ המשפטי. את המבט של האזרח. מבט שהוא כל כך חשוב, וגם כ"כ חסר, בעבודת המשטרה. ונוסף על כך גםאת המבט של האורח הרואה כל פגע. הוא הכניס למשרדנו נורמות של אכפתיות, אכפתיות של ממש ולא זו מהזן המעושה. נורמות של למידה והתמקצעות מתמדת. והכי חשוב – צניעות מקצועית. תכונה נדירה למדיי בקרב האוחזים במקצוע עריכת הדין.
- אהבתי מאוד את התכונה של רונן לתפוס את העיקר בבהירות, בריכוז ובאופן מחודד.
- רונן לא ידע להיות מזויף, והוא גם לא סבל כשניסו ל"מכור" לנו תמונה לא מדויקת של אירועים שנדרשנו לטפל בהם. הוא נבר וחקר עד שהצליח להוציא לאור את האמת לאמיתה.
- כשנכנסת למשרד של רונן היית רואה מאחוריו ערמה של בקבוקי פלסטיק, של קולה בעיקר, והוא היה בונה מהם מגדלים לתפארת. משרד אקולוגי היה לו. אין משליכים פלסטיק סתם כך לפח. עד שאני הייתי נשברת ומעבירה אותם למיכל האיסוף הקרוב לביתי. כלומר בקבוק קולה שרונן שתה בירושלים הושלך למיכל איסוף בבירת החשמונאים.
- רונן היה חובב מושבע של השפה העברית. גם אני. רונן רצה להרחיב את הידע שלו בתחום. לצערנו זה לא הסתייע. ובכ"ז כשהשתמשתי במונח 'מרשתת' במכתב שהפצתי לכלל השוטרים, בשלב שכבר לא עבדנו ביחד, חשב רונן שהגזמתי. הוא שלח אליי מייל וכתב לי: "ציפי, הפעם הגזמת". אני חושבת שהוא ראה בזה "סטייה מגובה העיניים" ויסוד של התנשאות-מה מצדי על הנמענים למכתבי. בדרכו שלו, בד"כ באמצעות תגובות מכַוונות שתמיד דאג לתת לי, לטוב ולפעמים גם לא כל כך, המשיך רונן לשמש לי מצפן ומצפון גם כשלא עבדנו ביחד.
- כשהתפצלו דרכינו המקצועיות אמרתי לו שעכשיו אני ממש-ממש מבינה את האמרה של חז"ל לפיה אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו. כל כך שמחתי כשהצלחתו הייתה גדולה משלי.
- רונן ראה לזולת, הוא הישיר מבט והסתכל נכוחה. אם אנסה לתמצת למשפט אחד את מה שהיה רונן בשבילי יהיה זה המשפט שרונן הוא מסוג האנשים שהמפגש אִתם הופך אותך לאדם טוב יותר.
ובמקום נחמה, שהרי זו אינה:
"וכל אדם הוא סכר בין עבר לעתיד.
כשהוא מת נשבר הסכר והעבר מתפרץ לתוך העתיד
ואין מוקדם ומאוחר. והזמן הוא זמן אחד
כמו אלוהינו, זמננו אחד".
יהודה עמיחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה