וידאו : חיים בערב "סיפור עם תמונה"
אני חיים
אני מכיר את רונן יחד עם הגר ולילך,אני חושב מגן הגר.
זה טרום טרום חובה,משהו כזה.
ו...בואו נגיד שיש לי הרבה שעות רונן.
ולמה היו לי הרבה שעות רונן?
אחד הדברים הבולטים אצל רונן,זה הדיוק שלו בזמנים,
והזמני המתנה שבמשך השנים נאלצתי להמתין לו,בחדר,בזמן שהוא מתקלח.
אתם יודעים,עניין של שעתיים-שלוש,לפחות...
החדר של רונן היה מאוד מיוחד,
אחד הדברים שתמיד היו שם זה כל מני מתקני ספורט למיניהם.
המתח שהיה,משקולות,וכזה לאצבעות,
והוא וגילי היו תמיד עושים כל מני תרגילים.
למה אני מספר את זה,דוקא בגיל יותר מאוחר,ישבנו באחת המסיבות שהיו בבית.
בתקופתנו,אחרי המסיבות האלה הבית לא היה חוזר לקדמותו...
אני מספר את זה,כי יש משהו באופי של רונן שהיה מאוד מיוחד בעניין הזה.
ישבנו בחדר וישבו לידי הגר ולילך,הן ישבו על הספה.
ומי שמכיר היו בזמנים ההם את הדלתות שהיה בהן זכוכיות כאלה חלביות למעלה ולמטה.
אני ישבתי עם אותו התקן מוזר כזה שמכופפים,הגר ולילך לידי,מקשקשות.
פתאום איכשהו זה משתחרר,הדבר הזה,והזכוכית שבחלון למטה מתנפצת.
ציונה זה אני.
אני יודע שלא גילו לך עד היום,אבל שנים היה שם את החור הזה בזכוכית,עד היום הוא שם.
יש את הבום הזה,כמובן יש מסיבה,אז אף אחד לא שומע.
לילך פתאום רואה אותי,מסתכלת ואומרת : וואו,טוב,אבל אל תגיד כלום כי רונן יפסיק אותנו.
אנחנו ממשיכים,אחרי כמה זמן רונן נכנס לחדר.
אנחנו יושבים,ופתאום הוא רואה את החור בזכוכית.
הוא אומר : זה אתם עשיתם ?
וחשבנו שהוא יתחיל לכעוס עלינו וזה.
ואז הוא עומד כה בשקט,מסתכל,ואז אומר פתאום ללילך :
ואת בטח אמרת לא להגיד לי,שאני לא אפסיק אותכם.
זה בדיוק רונן.
א. הוא לא ויתר על בדיחה אף פעם,זאת אומרת אם היה משהו שאפשר לעשות...
והעניין המוסרי היה תמיד יותר חשוב מכל דבר אחר.
זה שנשבר זה לא משנה,אבל מה שבאמת חשוב,זה שלילך לא הסכימה לגלות לו שזה,
כדי שהוא לא יעצור אותה בארוע...
זהו,זאת אנקדוטה קטנה.
אני חיים
אני מכיר את רונן יחד עם הגר ולילך,אני חושב מגן הגר.
זה טרום טרום חובה,משהו כזה.
ו...בואו נגיד שיש לי הרבה שעות רונן.
ולמה היו לי הרבה שעות רונן?
אחד הדברים הבולטים אצל רונן,זה הדיוק שלו בזמנים,
והזמני המתנה שבמשך השנים נאלצתי להמתין לו,בחדר,בזמן שהוא מתקלח.
אתם יודעים,עניין של שעתיים-שלוש,לפחות...
החדר של רונן היה מאוד מיוחד,
אחד הדברים שתמיד היו שם זה כל מני מתקני ספורט למיניהם.
המתח שהיה,משקולות,וכזה לאצבעות,
והוא וגילי היו תמיד עושים כל מני תרגילים.
למה אני מספר את זה,דוקא בגיל יותר מאוחר,ישבנו באחת המסיבות שהיו בבית.
בתקופתנו,אחרי המסיבות האלה הבית לא היה חוזר לקדמותו...
אני מספר את זה,כי יש משהו באופי של רונן שהיה מאוד מיוחד בעניין הזה.
ישבנו בחדר וישבו לידי הגר ולילך,הן ישבו על הספה.
ומי שמכיר היו בזמנים ההם את הדלתות שהיה בהן זכוכיות כאלה חלביות למעלה ולמטה.
אני ישבתי עם אותו התקן מוזר כזה שמכופפים,הגר ולילך לידי,מקשקשות.
פתאום איכשהו זה משתחרר,הדבר הזה,והזכוכית שבחלון למטה מתנפצת.
ציונה זה אני.
אני יודע שלא גילו לך עד היום,אבל שנים היה שם את החור הזה בזכוכית,עד היום הוא שם.
יש את הבום הזה,כמובן יש מסיבה,אז אף אחד לא שומע.
לילך פתאום רואה אותי,מסתכלת ואומרת : וואו,טוב,אבל אל תגיד כלום כי רונן יפסיק אותנו.
אנחנו ממשיכים,אחרי כמה זמן רונן נכנס לחדר.
אנחנו יושבים,ופתאום הוא רואה את החור בזכוכית.
הוא אומר : זה אתם עשיתם ?
וחשבנו שהוא יתחיל לכעוס עלינו וזה.
ואז הוא עומד כה בשקט,מסתכל,ואז אומר פתאום ללילך :
ואת בטח אמרת לא להגיד לי,שאני לא אפסיק אותכם.
זה בדיוק רונן.
א. הוא לא ויתר על בדיחה אף פעם,זאת אומרת אם היה משהו שאפשר לעשות...
והעניין המוסרי היה תמיד יותר חשוב מכל דבר אחר.
זה שנשבר זה לא משנה,אבל מה שבאמת חשוב,זה שלילך לא הסכימה לגלות לו שזה,
כדי שהוא לא יעצור אותה בארוע...
זהו,זאת אנקדוטה קטנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה