וידאו : סיגי בערב "סיפור עם תמונה"
אני סיגי,ואני מכירה את רונן מכיתה ט',כשהצטרפתי לצופים.
מאז בעצם כל שנות התיכון הצופים היו חיינו,וחיי,
אבל דוקא בתקופה האחרונה יש לי המון הבזקי זכרון מתקופת האוניברסיטה.
התמזל מזלי ויצא שרונן ואני למדנו באוניברסיטה העברית באותן שנים בתואר הראשון,ויש המון פלשים כאלה,הבזקים.
בקפיטריה אני מסתובבת,פתאום מישהו ככה טופח לי...רונן.
היה לנו מינהג שהיינו נפגשים בקפיטריה של מדעי הרוח,שהיא נוראית,מי שמכיר...שם למטה,בלי אויר ובלי חלונות,
ואני לוקחת את המנה הקבועה שלי,בתקופה ההיא הייתי עניה,סטודנטית עניה,אז זה תמיד היה בלי בשר,רק ירקות ואורז.
ורונן,היתה לו את המנה הקבועה שלו.
היינו יושבים ביחד,ככה מתחילים לקשקש,ואז הגיע הרגע הראשון,כמו שגרי אמרה,בוחן.
הוא היה בוחן אותי,ככה היה נפתח המפגש.
הוא היה אומר לי,טוב סיגי,מי משקיפה מבעד לחלון ?
אני למדתי בלימודי מקרא,ואז כמובן עצרתי את הנשימה,כי הידע שלי במקרא...,
הבקיעות לא היתה כ"כ טובה,כי הייתי בשנה ראשונה.
רונן היה מבריק וידע הכל,ציונה.
אז אמרתי לו מיכל?
אז הוא אמר לי יופי,ציונה תהיה מרוצה,אבל זה לא ניגמר...
אז הוא אמר ומי עוד ?
ואני ככה,כבר הכף עם האורז...
ואמרתי לו אם סיסרא?
הוא אמר לי מצוין,ורק אז יכולנו בעצם להתחיל את הארוחה,ולקשקש על עניינים רגילים,
עברתי את המבחן השבועי או החודשי,איך שיצא לנו במפגשים.
היו מפגשים מפתיעים וחמודים כאלה.
אז זה ככה זכרונות קטנים שצפים,
ועכשיו אני יושבת וכותבת.
אני כותבת עבודה על נשים בספר בראשית וכל מני.
ואני עושה על מותי והאישה שמשקיפה בחלון.
ואני בדיוק אתמול כתבתי את החלק הזה,
ולא יכולתי שלא להזכר ברונן,ובבוחן הקטן והמתוק שהוא עשה לי ככה בתחילת הארוחה.
אני סיגי,ואני מכירה את רונן מכיתה ט',כשהצטרפתי לצופים.
מאז בעצם כל שנות התיכון הצופים היו חיינו,וחיי,
אבל דוקא בתקופה האחרונה יש לי המון הבזקי זכרון מתקופת האוניברסיטה.
התמזל מזלי ויצא שרונן ואני למדנו באוניברסיטה העברית באותן שנים בתואר הראשון,ויש המון פלשים כאלה,הבזקים.
בקפיטריה אני מסתובבת,פתאום מישהו ככה טופח לי...רונן.
היה לנו מינהג שהיינו נפגשים בקפיטריה של מדעי הרוח,שהיא נוראית,מי שמכיר...שם למטה,בלי אויר ובלי חלונות,
ואני לוקחת את המנה הקבועה שלי,בתקופה ההיא הייתי עניה,סטודנטית עניה,אז זה תמיד היה בלי בשר,רק ירקות ואורז.
ורונן,היתה לו את המנה הקבועה שלו.
היינו יושבים ביחד,ככה מתחילים לקשקש,ואז הגיע הרגע הראשון,כמו שגרי אמרה,בוחן.
הוא היה בוחן אותי,ככה היה נפתח המפגש.
הוא היה אומר לי,טוב סיגי,מי משקיפה מבעד לחלון ?
אני למדתי בלימודי מקרא,ואז כמובן עצרתי את הנשימה,כי הידע שלי במקרא...,
הבקיעות לא היתה כ"כ טובה,כי הייתי בשנה ראשונה.
רונן היה מבריק וידע הכל,ציונה.
אז אמרתי לו מיכל?
אז הוא אמר לי יופי,ציונה תהיה מרוצה,אבל זה לא ניגמר...
אז הוא אמר ומי עוד ?
ואני ככה,כבר הכף עם האורז...
ואמרתי לו אם סיסרא?
הוא אמר לי מצוין,ורק אז יכולנו בעצם להתחיל את הארוחה,ולקשקש על עניינים רגילים,
עברתי את המבחן השבועי או החודשי,איך שיצא לנו במפגשים.
היו מפגשים מפתיעים וחמודים כאלה.
אז זה ככה זכרונות קטנים שצפים,
ועכשיו אני יושבת וכותבת.
אני כותבת עבודה על נשים בספר בראשית וכל מני.
ואני עושה על מותי והאישה שמשקיפה בחלון.
ואני בדיוק אתמול כתבתי את החלק הזה,
ולא יכולתי שלא להזכר ברונן,ובבוחן הקטן והמתוק שהוא עשה לי ככה בתחילת הארוחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה