וידאו : פזית באזכרה 2019
בכל שנה אני מתמלאת ציפיה והתרגשות לקראת יום ההולדת שלי, כזאת אני- חיית ימי הולדת.
בהיבט הזה אני עדיין בת 5...
השנה חגגתי את יום הולדתי ה- 43, ולא היה לי שום חשק לחגוג.
לא חודשיים לפני, לא חודש לפני, לא בשבוע לפני ואפילו לא ביום עצמו.
במקום התרגשות וחגיגיות מילאה אותי תוגה משונה.
כשחשבתי על זה הבנתי כי זה פשוט מוזר להפוך להיות גדולה יותר מרונן, שלא זכה לחגוג את יום הולדתו ה- 43. הוא הלך מאיתנו 23 ימים לפני האירוע.
בכלל, תפיסת העולם שלי לגבי ימי הולדת שונה מזו של הרבה אנשים, מאז לכתו של רונן.
נראה לי מוזר שאנשים מתבעסים על כך שהם מתבגרים, ששערותיהם מלבינות, שהם חוגגים עוד יום הולדת ומתקרבים לגיל זיקנה.
זה מוזר עבורי כי האלטרנטיבה נראית לי הרבה פחות אטרקטיבית. האלטרנטיבה היא למות צעיר, ולא לזכות להתבגר. אני שמחה עם כל שיערה לבנה הנוספת לראשי.
בדיוק ביום הזה, 31.5, לפני 7 שנים, נפרדנו מרונן.
כבר אמרנו עליו הכל, כמה היה נדיב אך קפדן, רודף צדק, חכם ויודע כל, סיפרנו על כושר הכתיבה שלו.
והוא כבר קצת רחוק, הוא לא חלק מחיי היום יום והשגרה.
התרגלנו לחיות בלעדיו, לחגוג את החגים בלעדיו.
ועדיין... עדיין כשאני שומעת את בתי זהר אומרת מילים חדשות שלמדה בערבית, אני חושבת שרונן היה שמח לראות שהיא גם בעניין של שפות.
כשאני מתלבטת אם אומרים מזרן או מזרון, מתחשק לי להתקשר לרונן, שהיה גוגל עוד לפני שהמציאו את גוגל. אני עדיין מוצאת את עצמי באוטו, חושבת להתקשר אליו ואחרי רגע מחייכת לעצמי במבוכה. כשאני מתלבטת, בכל דבר, הוא חסר לי, כיוון שידע לעזור לי להגיע לתשובות הנכונות.
בכל שנה אני מתמלאת ציפיה והתרגשות לקראת יום ההולדת שלי, כזאת אני- חיית ימי הולדת.
בהיבט הזה אני עדיין בת 5...
השנה חגגתי את יום הולדתי ה- 43, ולא היה לי שום חשק לחגוג.
לא חודשיים לפני, לא חודש לפני, לא בשבוע לפני ואפילו לא ביום עצמו.
במקום התרגשות וחגיגיות מילאה אותי תוגה משונה.
כשחשבתי על זה הבנתי כי זה פשוט מוזר להפוך להיות גדולה יותר מרונן, שלא זכה לחגוג את יום הולדתו ה- 43. הוא הלך מאיתנו 23 ימים לפני האירוע.
בכלל, תפיסת העולם שלי לגבי ימי הולדת שונה מזו של הרבה אנשים, מאז לכתו של רונן.
נראה לי מוזר שאנשים מתבעסים על כך שהם מתבגרים, ששערותיהם מלבינות, שהם חוגגים עוד יום הולדת ומתקרבים לגיל זיקנה.
זה מוזר עבורי כי האלטרנטיבה נראית לי הרבה פחות אטרקטיבית. האלטרנטיבה היא למות צעיר, ולא לזכות להתבגר. אני שמחה עם כל שיערה לבנה הנוספת לראשי.
בדיוק ביום הזה, 31.5, לפני 7 שנים, נפרדנו מרונן.
כבר אמרנו עליו הכל, כמה היה נדיב אך קפדן, רודף צדק, חכם ויודע כל, סיפרנו על כושר הכתיבה שלו.
והוא כבר קצת רחוק, הוא לא חלק מחיי היום יום והשגרה.
התרגלנו לחיות בלעדיו, לחגוג את החגים בלעדיו.
ועדיין... עדיין כשאני שומעת את בתי זהר אומרת מילים חדשות שלמדה בערבית, אני חושבת שרונן היה שמח לראות שהיא גם בעניין של שפות.
כשאני מתלבטת אם אומרים מזרן או מזרון, מתחשק לי להתקשר לרונן, שהיה גוגל עוד לפני שהמציאו את גוגל. אני עדיין מוצאת את עצמי באוטו, חושבת להתקשר אליו ואחרי רגע מחייכת לעצמי במבוכה. כשאני מתלבטת, בכל דבר, הוא חסר לי, כיוון שידע לעזור לי להגיע לתשובות הנכונות.
רונן כבר רחוק, אבל עדיין איתנו. הוא אחי הגדול, אבל כבר צעיר ממני.
עולם מוזר.
עולם מוזר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה