שלום לכולם, תודה לכם שבאתם להיות איתנו,
תודה לאלה שבאים שוב שנה אחרי שנה, וגם לאלה שהגיעו הפעם בפעם הראשונה.
אנחנו מתרגשים ומתכוננים לכבוד היום הזה.
ידענו שהשנה אנחנו רוצים לעשות משהו מיוחד וקצת אחר, וגילי רצה כבר זה זמן להכין סרט.
הוא רצה להכין סרט שיכיל הרבה רגעים קטנים פשוטים ומצחיקים, שינסה להעביר הכי טוב את הבנאדם שהיה רונן,
לא סרט הנצחה.
בפסח ראינו גרסה ראשונית של הסרט בסלון של ההורים שלי.
כשחזרנו הביתה הבנים שאלו אותי – מה באמת אבא היה ככה?
חשבתי לרגע ועניתי להם שכן, הוא באמת היה יוצא דופן, חכם, ורגיש, חברותי, ומנהיג, מצחיק מנגן ועוד ועוד...
אבל ישר סייגתי ואמרתי להם שלא יחשבו שלאבא הכל הלך בקלות, ושכל מה שהוא רצה הצליח לו,
ונתתי להם לבקשתם גם כמה דוגמאות.
אחר כך חשבתי על זה שמה שהולך עם כל התכונות המיוחדות האלה של רונן, אבל לא כ"כ רואים בסרט,
זה שהוא היה ביקורתי מאוד. פרפקציוניסט, אובססיבי, ביקורתי כלפי עצמו וכלפי הקרובים לו, ובמיוחד הקרובות לו.
הרבה פעמים לא היה קל לשכון בתוך עצמו או לידו.
כשרונן כבר היה חולה מאוד, מצאנו וצפינו ביחד בסרט שהסרטנו שנינו בזמן ירח הדבש שלנו, בחופשת סקי באירופה.
היתה לנו מצלמת וידאו שלקחנו איתנו, כי עוד לא היו טלפונים חכמים,
וריאיינו אחד את השני לגבי חוויות מהחתונה.
רונן שבסרט עונה על השאלות שלי בציניות ובקוצר רוח.
רונן שצפה בסרט היה מזועזע – מה ככה הייתי? איך סבלת אותי בכלל? תבטיחי לי שלא תראי את הסרט הזה לילדים!
אני לא רוצה שיזכרו אותי ככה.
כשרונן חלה הוא כמו עבר לפסט פורוורד,
החודשים שנותרו לו מהחיים העבירו את החיים שלו מהר קדימה.
הוא הזדקן, נהיה חכם וסבלני, נהייתה לו חוכמת חיים של אדם קשיש.
הוא לא היה יותר הבחור הצעיר, הציני והנרגן שכל החיים לפניו.
הוא ידע להעריך כל רגע של רוגע או של ביחד וכל חוויה.
מי שזכה להיות עם רונן בשבועות האחרונים שלו, יודע שזכה,
ומי שהיה איתו השתנה בעצמו ולא יוכל לחזור להיות מה שהיה.
כולכם מוזמנים לצפות איתנו בסרט במלון יערים בקיבוץ מעלה החמישה. מתוכננות שתי הקרנות, באחת ובשתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה