זוכרים את רונן: גרי חופש

בראש השנה ישבנו לילך ואני אצל מוטק'ה וציונה עם ליאת והילדים ולפתע הלמה בי הידיעה שאנחנו שם ואתה לא תגיע...

אתה מופיע אצלי הרבה. בכל מיני סיטואציות בחיי, זורק הערות, וכ"כ חי. יום אחד אפילו רציתי להתקשר אלייך למס' שעדיין שמור אצלי בפלאפון.

רונן יקר, אני חושבת עלייך הרבה ולא באמת מאמינה.אלעד איננו ועכשיו גם אתה.

אני נזכרת בכל כך הרבה חוויות שלנו יחד והחלטתי לכתוב מה שעולה לי לראש.

ככה אני זוכרת אותך:

החזרה המשותפת שלנו שנים הביתה מבית הספר בחבורה עליזה עם תחנות קבועות לקטוף פג'ויות ואחכ פיטנגו ולפעמים לחם ערבי וחמצוצים וגוייאבות.

משחק "חם –חם " ששיחקנו. היינו חולצים סנדלים והולכים על הכביש הלוהט צועקים: לא חם ,לא חם, חם, חם ,רותח......עד שאחד משנינו היה נשבר(בדכ אני)

משחק התמרורים: מי יצליח לבעוט עם הרגל בתמרור. המון נסיונות שלי שלא צלחו ואתה לא הסכמת שנמשיך ללכת עד שתצליח...

הנסיעות שלנו באופניים לקבר השייח

הליכות לצופים ותמיד בצחוק שעברנו ליד הבית של ציפורה המורה לחשבון

מלחמות הקוקורונים(פרות קשים) שהיינו זורקים האחד על השני . וזה כאב...

הסיפור על בוב עמוס: הגרסא האמיתית: אמרת לי לצייר על בוב עמוס של לילך וכשנאוה כעסה ושאלה מי צייר, אני הודיתי. כששאלה למה ציירתי, אמרתי:"כי רונן אמר לי" . נאוה שאלה:"ואם רונן יגיד לך לקפוץ מהגג, תקפצי?"

יום אחד שלבשתי שמלה ואמרת לי: גרי, יפה לך ככה. תלכי תמיד עם שמלות"

הסיפור המפורסם על הבריחה שלנו מהגן ואיך פרצת את החלון לביתך ונכנסנו ואכלנו ממתקים עד שציונה היגיעה ושמעה רעש ופחדה להיכנס שמא יש גנבים. לבסוף נכנסה ותפסה אותנו על חם...