וידאו : ליאת באזכרה 2016
אנחנו היום בענייני ברכות.
אני מצאתי ברכה שכתב לי רונן,
אין עליה תאריך,אז אני לא יודעת ממתי היא.
אני מנחשת שזה לפני ראיון שלי לתואר שני או להתמחות,או משהו כזה.
אתם תבינו פשוט מהדברים.
אז אנחנו נטעם עוד קצת מרונן,איזה כיף לנו.
בוקר טוב חביבתי
לאחר שהלכת לישון עלו בי הרהורים נוספים,שבהם הייתי מעוניין לשתפך.
ראשית אני חושב שדי טוב שאין לך נאום של ממש מוכן,
מפני שכך גם לא תראי כמדקלמת,ותנסי לדבוק בטקסט המשונן.
וגם תוכלי להתאים את הנוסח לשאלה הספציפית שתישאלי.
בסה"כ הדברים ערוכים אצלך בראש באופן מובנה והגיוני,
ולכן אני לא דואג מהבחינה הזאת.
דבר נוסף,יתכן שבמהלך דברייך תובלי את עצמך באופן טיבעי,
למשהו שאמרנו שאולי עדיף לא להגיד או להגיד אחרת.
במיקרה כזה לדעתי יש לשים לב למספר דברים.
קודם כל,מה שנאמר,אי אפשר לשאוב אותו בחזרה פנימה,
ואם הוא נאמר באופן טבעי ובקונטקסט הנכון,אז רוב הסיכוייים שזה בסדר.
(מה שבטוח זה שרושם רע מתעורר כאשר מביאים באופן גלוי ודאוג
חרטה על משהו שנאמר,או על מילה שנאמרה,
ונוצר רושם של חוסר בטחון,בלבול,ונסיון לכסות משהו שהתגלה באופן טבעי).
בסה"כ גו וויט יור אינסטינקס.
אני בטוח שיש לך את היכולת להצליח שם ובגדול.
אני חושב שגם את יודעת את זה.
תשחקי אותה,שיהיה בהצלחה.
חתימתו הרשמית של רונן.
נ.ב
פתחתי לך את ספר הטלפונים במוניות,
למקרה שלא תתפסי את אלה שרשומים אצלנו.
זה אפרופו הטכנולוגיה...
כמה שהקול של רונן חסר.
בהיר וחד,עם העברית הוירטואוזית,שמשלבת בקלילות נמוך וגבוהה.
תמיד משחקי מילים שהוא המציא ויצר בלי שום מאמץ.
תמיד מתבונן בעצמו,קצת ציני,לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.
כמה שהמבט שלו חסר.
זה שרואה אותך,ורואה מב שטוב בך וחזק.
יודע שאתה יכול להצליח להתמודד ולהתגבר.
כמה שחסרות המחוות הקטנות.
שמישהו יחשוב עליך ויפתח לך את ספר הטלפונים בעמוד הנכון,
שיהיה לך,למקרה הצורך.
כשאני חושבת על הילדים,הלב מתכווץ והמוח משתגע מהמחשבה כמה רונן חסר להם.
כמה היו יכולים לקבל ממנו.
הוא שנתן כ"כ הרבה לכל מי שהיה במגע אפילו קל וקצר איתו.
אין ולא יכול להיות תחליף לאובדן העצום הזה.
יש המון רגעים שאני חושבת,איך רונן מפסיד את זה.
אני רוצה לשתף בכמה מהם שחוויתי השנה.
כשנוגי עמדה פעמיים על הפודיום,
זוכה במקום הראשון באליפות מכבי באקרובטיקה,
ואח"כ באליפות מחוז צפון,
זה בלתי ניתפס שרונן מפסיד את זה.
כשעידו סיים שלשום את המשחק האחרון בכדורגל העונה,
כשהקבוצה שלו לא הפסידה שום משחק,והוא מלך השערים,
אי אפשר להאמין שרונן לא ראה אותו מקפיץ את הכדור מעבר לשחקן,ומבקיע.
כששואלים אותי איך הילדים כאלה ספורטאים מחוננים,
אני תמיד אומרת שזה לא ממני,
ואני מנסה להבהיר להם כמה אבא שלהם חשב שזה חשוב,הכי חשוב.
אבל למרות שהוא חשב שזה הכי חשוב,יש רגעים שאני אפילו עוד יותר מצטערת שהוא מפסיד.
הוא מפסיד לראות איזה אחים טובים הם,
איך הם דואגים אחד לשני.
איך עידו מגיע לכל התחרויות של נגה,מפרגן וכועס אם הוא חושב שנעשה עוול.
ואיך הם דואגים לאמיר.
איך הם משחקים שלושתם כדורגל בסלון.
איך אמיר גאה באחים שלו.
איך נגה דואגת אם מישהו כועס על עידו ופוגע בו.
רונן לא זוכה להנות מכל זה,
אבל הוא שתל את השתילים והשקה ועדר.
ולמרות שכבר לא נפתח ספר טלפונים כנראה,
בפעם הבאה שנעשה מחווה דומה לזו לאהובים שלנו,
נזכור את רונן.
אנחנו היום בענייני ברכות.
אני מצאתי ברכה שכתב לי רונן,
אין עליה תאריך,אז אני לא יודעת ממתי היא.
אני מנחשת שזה לפני ראיון שלי לתואר שני או להתמחות,או משהו כזה.
אתם תבינו פשוט מהדברים.
אז אנחנו נטעם עוד קצת מרונן,איזה כיף לנו.
בוקר טוב חביבתי
לאחר שהלכת לישון עלו בי הרהורים נוספים,שבהם הייתי מעוניין לשתפך.
ראשית אני חושב שדי טוב שאין לך נאום של ממש מוכן,
מפני שכך גם לא תראי כמדקלמת,ותנסי לדבוק בטקסט המשונן.
וגם תוכלי להתאים את הנוסח לשאלה הספציפית שתישאלי.
בסה"כ הדברים ערוכים אצלך בראש באופן מובנה והגיוני,
ולכן אני לא דואג מהבחינה הזאת.
דבר נוסף,יתכן שבמהלך דברייך תובלי את עצמך באופן טיבעי,
למשהו שאמרנו שאולי עדיף לא להגיד או להגיד אחרת.
במיקרה כזה לדעתי יש לשים לב למספר דברים.
קודם כל,מה שנאמר,אי אפשר לשאוב אותו בחזרה פנימה,
ואם הוא נאמר באופן טבעי ובקונטקסט הנכון,אז רוב הסיכוייים שזה בסדר.
(מה שבטוח זה שרושם רע מתעורר כאשר מביאים באופן גלוי ודאוג
חרטה על משהו שנאמר,או על מילה שנאמרה,
ונוצר רושם של חוסר בטחון,בלבול,ונסיון לכסות משהו שהתגלה באופן טבעי).
בסה"כ גו וויט יור אינסטינקס.
אני בטוח שיש לך את היכולת להצליח שם ובגדול.
אני חושב שגם את יודעת את זה.
תשחקי אותה,שיהיה בהצלחה.
חתימתו הרשמית של רונן.
נ.ב
פתחתי לך את ספר הטלפונים במוניות,
למקרה שלא תתפסי את אלה שרשומים אצלנו.
זה אפרופו הטכנולוגיה...
כמה שהקול של רונן חסר.
בהיר וחד,עם העברית הוירטואוזית,שמשלבת בקלילות נמוך וגבוהה.
תמיד משחקי מילים שהוא המציא ויצר בלי שום מאמץ.
תמיד מתבונן בעצמו,קצת ציני,לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.
כמה שהמבט שלו חסר.
זה שרואה אותך,ורואה מב שטוב בך וחזק.
יודע שאתה יכול להצליח להתמודד ולהתגבר.
כמה שחסרות המחוות הקטנות.
שמישהו יחשוב עליך ויפתח לך את ספר הטלפונים בעמוד הנכון,
שיהיה לך,למקרה הצורך.
כשאני חושבת על הילדים,הלב מתכווץ והמוח משתגע מהמחשבה כמה רונן חסר להם.
כמה היו יכולים לקבל ממנו.
הוא שנתן כ"כ הרבה לכל מי שהיה במגע אפילו קל וקצר איתו.
אין ולא יכול להיות תחליף לאובדן העצום הזה.
יש המון רגעים שאני חושבת,איך רונן מפסיד את זה.
אני רוצה לשתף בכמה מהם שחוויתי השנה.
כשנוגי עמדה פעמיים על הפודיום,
זוכה במקום הראשון באליפות מכבי באקרובטיקה,
ואח"כ באליפות מחוז צפון,
זה בלתי ניתפס שרונן מפסיד את זה.
כשעידו סיים שלשום את המשחק האחרון בכדורגל העונה,
כשהקבוצה שלו לא הפסידה שום משחק,והוא מלך השערים,
אי אפשר להאמין שרונן לא ראה אותו מקפיץ את הכדור מעבר לשחקן,ומבקיע.
כששואלים אותי איך הילדים כאלה ספורטאים מחוננים,
אני תמיד אומרת שזה לא ממני,
ואני מנסה להבהיר להם כמה אבא שלהם חשב שזה חשוב,הכי חשוב.
אבל למרות שהוא חשב שזה הכי חשוב,יש רגעים שאני אפילו עוד יותר מצטערת שהוא מפסיד.
הוא מפסיד לראות איזה אחים טובים הם,
איך הם דואגים אחד לשני.
איך עידו מגיע לכל התחרויות של נגה,מפרגן וכועס אם הוא חושב שנעשה עוול.
ואיך הם דואגים לאמיר.
איך הם משחקים שלושתם כדורגל בסלון.
איך אמיר גאה באחים שלו.
איך נגה דואגת אם מישהו כועס על עידו ופוגע בו.
רונן לא זוכה להנות מכל זה,
אבל הוא שתל את השתילים והשקה ועדר.
ולמרות שכבר לא נפתח ספר טלפונים כנראה,
בפעם הבאה שנעשה מחווה דומה לזו לאהובים שלנו,
נזכור את רונן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה