בתיקיה רונן שבמחשב שלי, יש תיקיות משנה של עניינים משפטיים.
יש תמונות, ודברים שכתבתי קודם, ודברים שליאת כתבה.
יש עוד כל מיני מסמכים.
ככה נראות גם התיקיות הפרטיות שלי בעצם.
של כולנו, החיים והמתים. לזה זה מתכנס בימנו.
אבל בכל זאת, בכל תיקיה של כל אחד מאיתנו יש גם רסיסים של האישיות המיוחדת שלו. תמצית שעולה ממכלול המסמכים.
בתיקיה של רונן למשל, יש מכתב אחד שרונן ואורי דמב כתבו יחד,
כנראה בשיעור די משעמם, בי"ב.
כתובות שם התלבטויות שלהם לקראת השירות המתקרב ואגב שיחות שהיו להם בצו הראשון, עם המגייסת.
הדבר המפתיע ביותר במכתב הוא שגיאת כתיב חוזרת של רונן.
הוא כתב כמה פעמים "אני יעשה".
כשהתעמקתי גיליתי שזאת השגיאה היחידה שלו שם.
לאורי היו יותר שגיאות, וביניהן אותה שגיאה בה שגה רונן.
לאור המחקר הזה אני יכולה לומר, במידה רבה מאד של וודאות,
שרונן שגה בכוונה, כדי שאורי לא ירגיש רע עם השגיאות שלו.
רונן הסתייג שם משירות בנח"ל.
הוא כתב בכנות שהוא חושש שאחרים, שהוא מחבב, לא ילכו לנח"ל בסוף.
שניהם הדגישו שחשוב להם לשרת עם אנשים שהם מחבבים.
רונן גם עמד על הידע שלו בערבית, וציין את חיל המודיעין כאפשרות.
שניהם הסתייגו שם משירות קרבי, אבל בהיותם נוער ערכי לא העזו ממש לבקש לא לשרת בקרבי.
במילותיו של רונן "כמו כן, נתתי לה להבין שאיני מתחמק משירות רציני יותר (קרבי) אם כי לא אמרתי זאת במפורש".
רונן הוסיף לגבי חילות מסוימים "אמרתי לה שאני [י]עשה את כל המאמצים במסגרת האפשר – ובסוגריים הוסיף "חוקת צה"ל", בשביל לא לשרת באחת מהיחידות הללו".
בסוף אורי דרבן שם את רונן להתחיל להכנס לכושר
וציין שאפילו איתן ליברמן "הסתלבטן הגדול" מתחיל להתאמן.
אבל היה לו חשוב לציין ש"הגם שלא מיידית, אלא בזמן הקרוב",
כנראה כדי לא להלחיץ מידי את שניהם...
משום מה הם עטפו את כל הדף הזה, הצפינו אותו במעטפה מאולתרת מדף נוסף,
ורונן כתב כך, לפני שהפקידו את הנייר למשמרת בידי:
"במידה ואחד מאיתנו (פסיק) או שנינו נמות (עם מם מנוקדת בשורוק) (מקף) נא למסור להורים."
היה כתוב גם מכתב מספר 1 אבל לא היו עוד.
היום אני חושבת שהם רצו לשקף במובן רחב יותר,
את תחושותיהם של שני נערים שעומדים להתגייס.
הם כנראה גם עמדו לכתוב דברים עמוקים יותר באותו פורמט, אבל זנחו את זה.
בכל אופן יש כאן בעיני תמצית של האישיות של רונן שהתגבשה והשתכללה בשנים לאחר מכן לעוד מאותו איש יוצא מן הכלל.
קורטוב מן החכמה, הערכיות, הבטחון במה שהוא רוצה לעשות, והדרך האנושית, העדינה, והמנומסת, ועם זאת העיקשת, להגיע לשם. הכל עם תועפות הומור וחריפות.
מתגעגעת מאד
שרון
אני רק אוסיף שגם אורי מאוד חכם, יבדל לחיים ארוכים, והוא מוסר חיבוק לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה