אני הייתי בהופעה של יוני רכטר.
לפני כמה זמן אני הייתי עם הבנים.
ולהיות שם, זה תמיד מזכיר לי את רונן.
זאת אומרת החוויות כבר לא מיוצרות, אבל כל דבר...
נגיד ההופעה שקרבה בקיץ של "זהו זה",
כל פרק ב"זהו זה" כאילו משאיר אותי מה זה שמחה!
עם כל ה.. זה רונן!
וגם לא יודעת אם זה פער מאוד גדול,
אבל כשאנשים מהמשטרה מספרים על רונן, את הזיכרונות,
ולי יש זיכרונות אחרים לגמרי.
וזה לא שרונן לא היה רציני, היתה בו ציניות,
הוא היה מנהל אותנו ביד רמה, הוא היה כועס עליינו לפעמים,
אבל היינו צוחקים...
כן, הוא היה מנהל אותנו.
סתם דוגמה שעכשיו עולה לי בראש פתאום,
זה ... היינו המון אצל לילך בבית, בתור ילדים ממש קטנים.
וציירנו...עד היום יש ויכוח.
ללילך לא היתה בובה, היה לה בוב עמוס.
ומישהו צייר לו על הפנים בטוש.
רונן אמר שזה אני, ואני אמרתי שזה רונן
ונאווה (אמא של לילך) שאלה אותי "גרי למה ציירת על הבוב?"
ואמרתי לה "זה לא אני, זה רונן אמר לי"
אז היא אמרה לי "ואם הוא יגיד לך לקפוץ מהמרפסת, תקפצי?"
אני אגיד לכם מי קשקש על הבוב באמת,
רונן והיה נימוק, הוא אמר "אלי הביתה לא נכנסות בובות..."
אז זה הוא בקיצור, ואת יכולה להירגע...
רק הערה קטנה אפרופו הופעות
אתמול הייתי הופעה של תיסלם.
הופעה נוסטלגית וזה,
ולא ידעתי שזה ירגש אותי כל כך, לא בגלל שזאת הופעה של תיסלם,
אלא בגלל שתיסלם זה של רונן ושלי ושל גרי, זה שלנו.
ופשוט כל שיר, אני ראיתי אותנו רוקדים במרפסת של ציונה.
היינו שמים את התקליט "רדיו חזק",
עם התמונה של מי שמכיר את תיסלם, על העטיפה,
היינו שמים,
רונן היה יושב תמיד עם הגב למערכת,
קורא את המילים,
ואנחנו היינו רוקדות.
זה היה בקיץ תמיד ביולי-אוגוסט.
פותחות א הסלון, ואז זאת עונת ההופעות ורוקדים עם השירים.
בגלל זה אתמול בהופעה,
מעבר לקשר הנוסטלגי היה לי קצת גרון חנוק.
ואמרתי זה יוצא כאילו בול, מחר הולכים (לאזכרה).
מצד שני אמרתי, כל דבר הוא בול,
יש לי המון כאלה במשך השנה שהגרון פתאום נחנק לי ואני אומרת...
ואין אזכרה למחרת.
אז יש לנו את רונן כל הזמן, זאת אומרת זיכרונות נוצרים כל הזמן מחדש לאורך השנה,
והאזכרה היא עוד יום מבחינתי.
רונן כל הזמן נמצא איתי בזיכרונות האלה, ואתמול זה היה עוד אחד מהם.
אני מוסיפה עוד משהו קטן.רגע,
אני נדחפת לזה, כי באמת העניין של זיכרונות, ריחות ושירים.
שיר כמו, יש את FAME...
כל השירים האלה זה אלעד ורונן.
היינו עומדים במרפסת והיינו עושים...
תקעו לי סווצ'ר שיהיה לי שיער חלק,
לילך היתה ג'ולי היפה, ואני הייתי קוקו השחורה.
רונן אהב את ברונו מרטלי הפסנטרן.
וכל הדברים האלה, כל דבר קטן כזה,
זה מחזיר את רונן, כאילו שומר אותו איתנו.
כל פעם אחרי בי"ס היינו עוצרים אצל חיים
והיה סליק ענק כזה, בלתי נגמר,
אבל אהבנו זה היה כ"כ טעים.
כל עוגה כזאת...
תמיד היינו מחכים לזה, לעבור ע"י הבית של חיים, לעצור בדרך.
רונן לא טרף כאילו...
אני יודעת מה הוא שנא לאכול.
הוא שנא מיץ עגבניות שציונה עשתה לו...
והוא שנא עוף.
והוא שנא שבתוך האוכל שיש אגוזים, צימוקים...
הוא היה שעה רק מברר את האורז מיתר הדברים.
הוא אהב סלט מבושל של אמא שלי
כשהיינו בבי"ס הוא היה מתחלף איתי בסנדוויצ'ים,
כי אני רציתי מרגרינה של ציונה או עם דבש, כל מני דברים כאלה.
והוא רצה את החביתה עם המטבוחה שלי...
ואני כאילו "יאללה, קח..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה